פסק-דין בתיק תא"ק 11077-11-09

בפניי תביעה כספית ע"ס 204,607 ש"ח שעניינה חוב נטען בגין היטל ארנונה, מים וביוב. 

התביעה דנן הוגשה ביום 10.11.09.

לפי הנטען בתביעה, הנתבע הינו הבעלים של נכס מקרקעין מסוג דירת מגורים המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת ואשר ידוע בספרי התובעת כנכס מס' 64260000 (להלן: "הנכס" או "דירת המגורים").

לטענת התובעת, הנתבע לא שילם מסי ארנונה, מים וביוב שחלים על הנכס הנ"ל בגין התקופה החל מחודש מאי 1987 ועד לחודש אוקטובר 2009 ואשר עומדים ע"ס 204,607 ש"ח נכון ליום 17.10.09, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בתמיכה לתביעתה, צירפה התובעת דו"ח מצב חשבון ביחס לחוב הנ"ל (נספח א' לכתב התביעה). 

התביעה החלה את דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובגדרה העלה טענות הגנה שונות, לרבות טענת התיישנות ביחס לחלק הארי של התביעה ; שלילת הנחת ארנונה מן הנתבע בשיעור 75% המגיעה לו, לטענתו, בשל ההכרה בו כנכה בשיעור 100% ע"י המוסד לביטוח לאומי ; העברת כספים ע"י המדינה לרווחתם ושימושם של ניצולי שואה, שהנתבע נמנה עליהם, ואשר התובעת השתמשה בכספים אלה ליעוד אחר, ובגין שימוש חורג זה מתעתד הנתבע להגיש תביעה שכנגד נגד התובעת.

הצדדים הסכימו, כי הדיון בבר"ל יתקיים ללא חקירת הנתבע. לאור זאת, הורתה כב' הרשמת ג' ג'בארין-כליפה (כתוארה אז) על הגשת סיכומים בכתב. 

בהחלטתה מיום 17.06.10 העניקה כבוד הרשמת לנתבע רשות להגן אך בגין טענתו לעניין התיישנות חלק מהחוב הנתבע, ואילו יתר טענות ההגנה המאוזכרות בבר"ל נדחו על ידה כליל. עוד קבעה כבוד הרשמת, כי טענת ההתיישנות מצריכה דיון, חקירה ודרישה בעובדות לצורך בירור השאלה מתי נוצרה עילת התביעה ומהי תקופת ההתיישנות לגבי כל שנה ושנה.

בהמשך, הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד הנתבע, בטענה כי הואיל וכל טענות ההגנה של הנתבע שנטענו בגדר בקשת הרשות להגן  נדחו, למעט טענת ההתיישנות, הרי שאין בפי הנתבע טענת הגנה לגבי סכום החוב שלא התיישן ואשר מתייחס ל- 7 השנים האחרונות לפני הגשת התביעה, היינו בגין התקופה החל מיום 10.11.02 ועד ליום 10.11.09, ואשר מסתכם לפי חישוביה של התובעת בסך של 18,282 ש"ח, נכון למועד הגשת הבקשה הנ"ל. 

לביסוס ראיותיה, צירפה התובעת דפי חשבון בדבר חוב הארנונה לחודש 12/2002 וחישוב הריבית וההצמדה בגינו, סומנו כנספחים ב'1 ו- ב'2. כן צירפה התובעת דפי חשבון בגין חובות מים וביוב במקובץ לחודש 12/2002 וחישוב הריבית וההצמדה בגינם, מסומנים ג'1 ו- ג'2.

הנתבע התנגד לבקשה למתן פסק דין חלקי.

בתגובתו, טען הנתבע כי הבקשה למתן פסק דין חלקי אינה נתמכת בתצהיר, ומטעם זה בלבד יש להורות על דחייתה.

בתשובתה, טענה התובעת לא היה צורך בצירוף תצהיר לבקשה הנ"ל, מכיוון שהנספחים המצורפים לה עניינם בחישוב הצמדה וריבית משפטית כחוק, שבוצע ע"י ב"כ התובעת באמצעות מערכת חישובים ממוחשבת, אשר אין בידי נציג מטעם התובעת להצהיר בדבר נכונותו. ולכן, אין חובה לתמוך חישובי הריבית וההצמדה בתצהיר. 

בהמשך, הגיש התובע בקשה לתיקון/הבהרת הבקשה למתן רשות להתגונן וטען, כי בגין החלק שנותר מהחוב הנתבע והמתייחס ל- 7 השנים האחרונות שקדמו לתביעה, יש לזכות את הנתבע בהנחות שנשללו ממנו בגין היותו קשיש נכה הנתמך ע"י המוסד לביטוח לאומי וכן לאור היותו ניצול שואה ונכה רדיפות הנאצים.

הנתבע צירף לבקשתו קבלות בדבר תשלומי ארנונה ומים בגין 7 השנים האחרונות, כאשר לטענתו התובעת מבקשת לחייבו בתשלום כספים נוספים בגין ההנחות שנשללו ממנו ללא הצדק, כאמור לעיל.

בתגובתה, לא התנגדה התובעת לצירוף הקבלות הנ"ל, אך לא במסגרת תיקון/הבהרה לבקשת רשות להתגונן אשר כבר נדונה והכרעה ע"י כבוד הרשמת בהחלטתה מיום 17.06.2010, החלטה אשר הפכה לימים לסופית וחלוטה. עוד טענה התובעת, כי בעת חישוב החוב אשר עומד בבסיס התביעה הנדונה קוזזו כל התשלומים שנתקבלו מן הנתבע עפ"י הקבלות המצורפות עד למועד הגשת התביעה. 

בדיונים שנתקיימו בפניי בתאריכים 24.02.11 ו- 17.04.2011 ניסיתי לפשר בין הצדדים, אך ללא כל הצלחה.

ביום 12.06.11 הגישה התובעת בקשה למחיקה חלקית של התובענה, ובגדרה ביקשה להורות על מחיקת כתב התביעה בגין החוב "הנגוע בהתיישנות" המתייחס לתקופה לפני התאריך 10.11.2002 והעומדת ע"ס 186,309 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה). באשר ליתרה, עתרה התובעת בשנית למתן פסק דין חלקי, ולפיו יחויב הנתבע לשלם לתובעת את החוב בגין התקופה שבין 10.11.02 ועד ליום 10.11.09 בסך 18,298 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 17.10.09 ועד מועד התשלום המלא בפועל.